יש כבר ריח של חזל"ש באוויר. פסח נגמר.
נכון שהשנה הרווחנו עוד יום על-החשבון, אבל הוא כבר לגמרי במתחם הסופ"ש, מאפשר לנו להתרפק עוד קצת על החופש המעולה. במורד הגרון מתחלקת מועקה של שביזות יום א'.
פסח מעולם לא היה הפייבוריט שלי. לא כשהייתי ילדה (למרות הבנפיט המרשים של חופש ארוך), לא מאוחר יותר, כחיילת (ומי שלא עשתה תורנות מטבח בערב פסח לא ידעה עבדות מה היא) וגם לא אחר-כך, כשנאלצתי למלא כיסיי באנטי-היסטמינים ושאר ירקות להקל על האלרגיה הארורה.
בשנים האחרונות למדתי לחבב אותו. לא יודעת להסביר בדיוק אבל משהו בהתחדשות הזו, של חילופי העונות והאביב שכאילו מפתיע, ומגיע בבת אחת. מתפרץ.
"דווקא נראה לי שאת יודעת להסביר את זה במדויק" מוכיח אותי היודל "זה הבגדים".
נו, טוב.
זה הבגדים. זה הימים שמתארכים, והאור ששוטף אותם, והאווירה המשפחתית של החג והחופשה המשפחתית (שמעצם טיבה וטבעה הולכת ומלאת אותי ככל שאנחנו גדלים כמשפחה) וניגון עליז שמזמזם באוזן וקלילות כזו, שמתערבלת. וזה גם הבגדים.
הארון נהיה קל יותר. עליז יותר. שמח.
האביב קצר נורא. מגיח פתאום, כאילו בלחיצת כפתור, ואז גם נעלם מיד. מפנה את המקום לקיץ.
בשבוע שעבר עוד התלבטתי, לקראת ליל הסדר, אם יהיה באמת חם.
"הערבים עדיין קרירים" חשבתי בקול עם החזאי התורן שלצדי, אלא שהוא (שרצה, בעיקר, לקדם את תוכניתו להופיע לסדר בכפכפי אצבע, לא פחות) נאחז בתחזיות.
"יהיה חם" הסביר כשהתארגנו, בוחר מבין הבגדים שהכנתי את האופציה הקלילה והמודולרית יותר.
למרבה המזל, הוא צדק. מזל שהגמדים היו לבושים קליל יחסית.
למרבה הצער, הוא צדק. היה חם.
כמה חם היה?
היה לוהט.
המילואימניק להט, למען הדיוק.
עשר דקות לתוך ה"מה נשתנה" הספיקו לו עד שהניף דגל אדום.
מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? שומדבר, רבאנן. שוב פעם הוא חולה.
* * *
שלא תגידו שאני לא בנאדם חיובי.
הנה ווקשע, חצי הכוס המלאה:
מה יצא לנו מכך שהעברנו את הסדר בהסבה לשמאל, בניסיון לנמנם מילואימניק חלושעס?
שיכולנו להלביש לו את אותם הבגדים בערב החג השני, מבלי להיחשד במיחזור.
*כמעט* את אותם הבגדים.
הג'ינס של זארה התגלה כרכישה המוצלחת אם לא ה... ממש סופר-פרקטיקו-שיק. לא רק יפה ומשופשף, אלא גם דק יחסית, נוח וגמיש. בנסיבות אלו, הוא זכה לתואר חביב הקהל אך הודח ממשבצת בגדי החג. את מקומו תפסו המכנסיים האלו, שכבר התפייטתי עליהם בעבר.
* * *
וכאילו כדי לפצות על ליל הסדר, החג השני היה בסימן שני גמדים מתוקים להפליא.
"שובי, אתה כזה חתיכי!" היא קראה לו "בוא, הנה, אמא תצלם אותך"
"אמא, אני רוצה ללבוש את החצאית האדומה החדשה והנעליים החדשות" היא ביקשה.
"אבל הנעליים האדומות יותר מתאימות" ניסיתי לשכנע.
"אז בסדר" היא התרצתה, "נעליים אדומות. ותצלמי אותי. ואז אחר כך נעליים חדשות, ורודות".
התפוח לא נופל רחוק מהעץ. והעץ היה מאושר.
או לפחות התפוצץ מנחת.
* * *
אויש, מתוקים כאלה, מאחר ואני בעסקי בנים קטנים, ממש אהבתי את המכנסיים של המילואימניק (שני הזוגות, שגם יפים וגם נראים נוחים ביותר), ומה, גם אתם הייתם חולים? אנחנו בילינו את יום ראשון של חול המועד בקופת חולים עם מחצית מהילדים חולים (ואז זה עלה ל-שלושת רבעי...).
השבמחקאבל מחר כולם עפים למסגרותיהם (חולים או לא...).
באסה שנגמר, לא?
לשמחתי, מסדר החולים שלנו הסתיים מוקדם,
השבמחקבשלב שעוד עשינו תורניות בינינו עם העבודה.
באסה לגמרי שנגמר!!
הפוסט הבא יקונן על סופה של חופשה מופלאה!!