שמחה רבה (סימנים של אביב, שאריות של חורף)

לפני חודש בערך התחלתי סוף כל סוף לרוץ. זה, אם להודות על האמת, סימן אביבי בפני עצמו, שמלמד שאימת הקיץ הקרב והתובנה שבקרוב יטפסו הטמפרטורות ולא אוכל עוד להסתתר תחת שכבות הבגדים עשו את שלהן, ואני הואלתי סוף סוף לדרדר את גופתי העצלה ולנסות ולהגשים את הניו ייר רזולושיין שהגיתי בערבו של ראש השנה האחרון, לרזות קצת.

העניין עם הריצה הוא שהראש פנוי למחשבות. ותכנונים. ורשימות, של מה שצריך, ומה שנגמר ומה שעוד נשאר, מחשבה אחת מובילה לאחרת במה שבין כדור שלג, מדרון חלקלק ואפקט פרפר חמקמק...   

ככה יצא שהזנקתי את עצמי בעודי מנסה להגות מה ילבשו הגמדים למסיבת הבת-מצווש המשפחתית שהתרגשה עלינו לטובה כמה ימים מאוחר יותר. ובעודי מנסה לרפרף, במחשבותיי,  על תכולת הארון שלהם, נזכרתי פתאום בכמה וכמה פריטים שנרכשו בתחילת החורף ועוד לא יצא להם ללבוש. מיד התנגן במוחי המנון פולני ידוע, שעיקרו ילדים שנולדו תחת כוכב ו/או עם כפית זהב בפה וחשתי חוסר נוחות רבה נוכח הצרכנות הבלתי נבונה שכרוכה בתגלית מעין זו. למרבה המזל, תחושת אי-הנוחות חלפה כעבור שניות ספורות. למרבה הצער, היא התחלפה בבושה וכלימה מבית מדרשה של הבלעבוסטע על כך שמלתחת החורף עולה על גדותיה, שרב אביבי אחד כבר מאחורינו ואני טרם התפניתי לסדר את הארונות.  מיד כינסתי עם עצמי ועדת חקירה לבדיקת נסיבות המקרה שהמליצה להטיל את האחריות למחדל על היודל, שבשל האספירציות המטראולוגיות שלו הכריז מבעוד מועד כי עד סוף מרץ עוד צפויה מערכה חורפית אחת לפחות וגרם לי להקל ראש בהכנות הנדרשות.

על רקע כל אלו התבקשו שתי מסקנות בלתי-נמנעות, שצריך לסדר את הארונות ולקנות לגמדים בגדים. והכיצד תזמר הגמדה "תפרו לי בגד עם כיסים"? עם קולקציית החורף?!???

צריך, הא?

* * *

מודה ומתוודה: סידור הארונות הוא מסוג המטלות החביבות עלי. הייתי מרחיבה ומשתפת אתכם בסודות מחדר הארונות ועיקרי תורת המיון, הקיפול, הארגון והאחסון אך אני באמת ותמים חוששת להסתכן באשפוז כפוי.

האבחנה הקלינית עשויה להיות הרבה פחות מחמיאה בהתחשב בכך שככל שהארון מבולגן יותר מכלתחילה, כך אני מוצאת את העניין מאתגר יותר, ונאנחת בסיפוק עת הושלמה המשימה.

מתה על התחושה הזו - שביעות רצון שמתפשטת, ככל שהערימות מוצאות, לאיטן, את ייעודן. חלקן לארגזי הפלסטיק הגדולים, מיעוטן לשקיות - להעביר הלאה. רובן הגדול מצטופף כתף אל כתף במגירה.

זה לא רק הסדר בארון, שעושה לי טוב, אלא גם השמחה הזו, ההתרגשות, לגלות פתאום בגד אהוב שנשכח או כזה שחשבתי שכבר קטן ולא יילבש עוד. קצת כמו לפגוש ברחוב מכר אהוב שלא ראית אותו הרבה זמן.

למשל הקרדיגן הזה, של keds (פולו קלאב).

לגמרי גיק שיק, מתוק להפליא. אני לא זכרתי בכלל שקניתי אותו, אבל התמונות מספרות שהמילואימניק אפילו לבש אותו (לפחות) פעם אחת..

או הז'קט פוטר הדו-צדדי הזה של עדה-עדה, שעד עכשיו לא היה מספיק חם כדי להצדיק את עצמו לבדו, ודווקא במעבר מתגלה בתור שכבה עליונה מצוינת, לבקרים ולערבים, כשעוד טיפטיפונת קריר..

היו גם כאלו שלא ממש נשכחו בארון, אבל סתם לא זכו לקרדיט שהגיע להם.

השילוב הזה, נגיד, היה ללא ספק סוגר הפינות הלאומי של העונה.

הקפוצ'ון הזה, מפליז דק-דק ורך, התגלגל אלינו במקרה, החלפה של מתנה שקיבלה ליומולדת. אבל אני התאהבתי בצבעים ובדוגמא (א-לה carters שיק) שאיכשהוא, בסופו של דבר, תמיד הלכו עם הכל.

 במיוחד עם האפודה הצמרירית של מיננה, שכל כך התלהבתי ממנה שהייתי מוכנה לקנות אותה בכמה מידות גדולות יותר, שיהיה בבית (כי במידה של הגמדה כבר לא נשאר). מאוחר יותר התברר שדווקא בזכות המידה הגדולה יותר היא הלכה מצוין בתור שכבה עליונה אבל לא מסרבלת.

היו גם כאלו שהאביב רק עשה להן טוב.

נגיד, החולצה הזו של "ינשופים", אם כבר מדברים על פריטים שלא זכו לקרדיט המגיע להם.

פוטנציאל לא ממומש, ממש.

טריקו דקיק, צווארון בובה, ונקודות שמדברות ישר אל הלב שלי.

החורף עשה לה לא טוב: דקה מדי לבדה, אבל כל גופיה מתחת הציצה מקו הצווארון, וכל שכבה עליונה חנקה אותו. היא חיכתה בסבלנות שהחורף ייגמר ויצאה מהארון.

 

 * * *

 "לא צריך לקנות להם כלום!" הכרזתי בעיניים בורקות מעבר לערימות הבגדים, כשהושלמה המשימה  "יש להם המון בגדים!"

"באמת?!" היודל התקשה להאמין לי. 

בצדק.

"כן, כן" התעקשתי. את החולצה המנוקדת תיכננתי להצמיד לסרפן שקניתי לגמדה לפני שנה ב-H&M וטווח המידות הבלתי הגיוני שלהם שלח אותה לגלות בארון, עד שנזכרתי בה פתאום. 

למילואימניק היו כמה בגדים חדשים שקיבל ליומולדת, אלא שהם היו קצת גדולים מדי.

"אני רק אקפוץ להחליף מידה" עדכנתי את היודל, בדרך לאימון נוסף.

אלא שלאלוהי ההוניגמן היו תוכניות אחרות והמכנסיים היחידים שהיו במידה שלו היו קצרים. זה כמובן לא מנע ממני לקחת שני זוגות ולהוסיף עוד חולצת פולו, שאומנם לא היו חגיגיים כנדרש, "אבל לא נורא, שיהיה להמשך העונה".

עכשיו כבר המילואימניק היה *צריך* בגדים, ואני מיהרתי לזארה, מצאתי שם ג'ינס משופשף וכחול וחולצת סריג לבנה, עם צווארון וי וכיס קטן בצד.

הפעלתי את ההליכון שיכורה מנחת, בעודי מסכמת עוד רכישה מוצלחת ומנתחת את יתרונותיו של האאוטפיט מנצח, גם יפה וגם אופה, גם שיקי, חתיכי ונוח וגם מצליח למנן במדויק לוק חגיגי אך לא מתאמץ. אבל המחשבות מיד החלו לנדוד.

"החולצה המנוקדת לא מספיק חגיגית" חשבתי. ובכלל, סירייסלי? סרפן? ועוד בחום? לא שהוא לא יפה, חלילה, אבל הלוק הכללי לא הרגיש לי פסטיב אנאף. בכל-זאת, מדובר בסולנית "מה נשתנה", לא פחות. "אז מה? תרוצי עכשיו לחפש משהו חדש..?" ניהלתי דיון רטורי עם עצמי, משכנעת את המשוכנעים. שעה קלה קודם, בהוניגמן, נעצרתי על קרדיגן לבן מנוקד בורוד, ורשמתי בפני לחזור ולרכוש אותו בהקדם האפשרי. ווקשה, ולא דקה מאוחר מדי. מיד גם שידכתי אותו, בראשי, לשורטס שקניתי לה ב-keds וחיכו כל החורף לטופ שיילך איתן. "רק חסרה חולצה מעניינת" רשמתי לעצמי לטפל בזה בהזדמנות הראשונה.

* * *

החולצה המנוקדת תבעה את עלבונה בשבת שלאחר מכן.

באקלים הישראלי יש מעט מאוד ימים שהם "בדיוק": שטופי שמש ומוארים למדי, לא יבשים מדי, או רטובים מדי או חמים מדי. ימים כאלו, אביביים, שכיף להיות בחוץ ולהתחרדן בשמש.

משחל הפיחות במעמדה והיא הפכה לקזו'אלית להפליא החולצה המנוקדת התגלתה דווקא בתור הפייבורטית לשבת בבוקר אביבית כזו, כשנסענו לשבת אמנים בקרית טבעון.

הסתובבנו ברחובות, בין דוכנים של ממש ודוכנים מאולתרים, ילדים שמכרו לימונדה ועוגות (בוי סקאוט סטייל). היה אוורירי במידה, ובאוויר התערבלו ריחות של פריחה, המון קולות ומנגינות - של תלמידי התיכון ששרו על הדשא במתנ"ס וגם החבורה המקסימה הזו.

משהו הרגיש לא כל כך מכאן (והזכיר לי נורא את בנות גילמור וסטארס הולו) ודווקא החולצה המנוקדת השתלבה מצוין. וגם המשקפיים.

* * *

והנה מה שילבשו הגמדים הערב.

 יצא לי טוב, השרב הזה.

הגרביונים יהיו הראשונים ללכת, אם באמת יהיה חם כל כך. נתפסתי בלתי מוכנה! הבוקר גיליתי שכל הגרביונים הלבנים שלה נקרעו, ובשל הסיכוי הקלוש למצוא בשלב הזה של העונה גרביונים, אפילו לא חשבתי לחרף את נפשי ולצאת לחפש. אם לא יהיה חם, אני אבקש מכל הנוכחים להתפעל ממנה מקו המכנסיים וצפונה (ובינינו, מה שחשוב, שכשנצלם אותה עומדת על הכסא, בשלב הקושיות, השולחן ממילא יסתיר אותם...)

גם כאן, הנעליים יהיו הראשונות לרדת, אם יהיה חם מספיק כדי ללכת בלי גרביים (נמאס לי לגרד אותו מהרצפה אחרי שהוא מחליק בגלל הגרביים האלו!)

לא נראה לי שיהיה חם בשביל חולצה קצרה, אבל המילואימניק, שזכה בשמו לא בכדי, סובל מחום. אז הכנתי לכל מקרה שלא יהיה. מקסימום תמיד אפשר להלביש מעל את הז'קט של עדה.

הכיטוב, יהיה חם, יהיה קר, יהיה בסדר..

ויהיה שמח.

מתה על פסח!

חג שמח ומ.עולה שיהיה!!