Mind the gap

הרווח שבין קצות הגרביים והמכנסיים יכולים לפעמים להטריף את הדעת.

לא שלי, חלילה. עד שנולדו הגמדים בכלל לא נתתי עליו את הדעת.

זה היודל – סניור פריו יקיר לי, החזאי התורן שלצדי – שמוטרד ממנו.

כידוע, בסוגיה של הכן ילדך לחורף אנחנו מתקשים להגיע להסכמה.

המערכה התורנית בינינו ניטשת בעניינו של הרווח הזה, בין קצות הגרביים לקצות המכנסיים, שחשף את קרסוליו הלבנבנים של המילואימניק בשעה שזחל מתחתינו.

"צריך לקנות לו רגליות," הוא נחרד "הוא זוחל חצי עירום על הרצפה".

* * *

אני מתה על ה"צריך" הזה.  כמו בדרך אגב הוא זורק לי אותו לפחות פעמיים ביום.

"צריך לקנות לחם", "צריך לכתוב צ'קים לגן", "צריך להזמין סופר", "צריך לקבוע להם תור לרופא"...

שורה ארוכה, מיני מינים של מטלות וסידורים, מלווים במילת קסם ערטילאית שנותרת תלויה באוויר, במעין שותפות לכאורית. שנינו יכולים לבצע אותן באותה המידה, אבל הוא יודע בדיוק מה יפעיל את הבלעבוסטע הפולניה שבי, שלא תוכל לשאת את המחשבה שהרשימות-סטייל-קייט-רדי שלה יוותרו בלתי מטופלות.

פעם, כשהיינו רק שנינו, זה היה פשוט. קצת כביסה, קצת קניות, מדי פעם איזה טכנאי מזדמן.

אבל היום, בגרסה המרובעת שלנו, יש כל-כך הרבה "צריכים" וכל כך מעט זמן, שהם לא משאירים לי ברירה אלא לתעדף. הרגליות שלו נדחקו לסוף הרשימה, יחד עם חדר-הכושר וטיפול הפנים שאני מתכננת לעשות כבר יותר מדי זמן.

אם זה כל-כך חשוב לך, בעלי היקר, התכבד לך בבקשה וסור לחנות הקרובה למקום מגורייך.

גם ככה חשבתי שהן מיותרות.

* * *

גם לגמדה, מסתבר, הרווח הזה לא נתן מנוח. בעקשנותה המתמדת ניסתה לשווא, לאלף את המכנסיים ולגרום להם לחיות בשלום עם הגרביים, אבל הם סירבו לשתף איתה פעולה.

"תסדרי לי" ביקשה "זה לא מצליח".

"הנה, תראי," מתחתי את המכנסיים, מנצלת את ההזדמנות כדי להרביץ בה לעצמאות.

לזכותה ייאמר שהיא הפנימה מיד.

"אמא! חכי לי!" קראה לי 3 מטרים מאוחר יותר, מתעכבת לסדר את המכנסיים ששוב התרוממו להם אל על.

לחובתי ייאמר שהתחלתי לאבד את סבלנותי.

"יאללה, בואי כבר!" קראתי בקצה הרחוב בזמן שרכנה כלפי מטה, לא מוותרת.

"זה לא מתאים.." רטנה, 5 מטרים הלאה משם, מתיישבת על המדרכה ומותחת את הגרביים עד לצוואר כמעט.

לשמחתו ייאמר שהוא ניצח.

"הרווח הזה באמת מטריף את הדעת" חשבתי "צריך לעשות איתו משהו".

* * *

נו, מה?

מה שצריך, צריך. מזל שכמה שבועות קודם לכן גיגלתי במקרה את הבייבילגס. אז אומנם כשלתי לזהות את הפוטנציאל הפרקטי שלהן והן מצאו חן בעיני בעיקר בזכות הקטע שלהן, הצבעוניות העליזה והבייבי שיק ההו-כה-מגניב,  אבל עכשיו סוף סוף היה להם צידוק אמיתי לצאת מהארון. אייטיז זה כאן, איים גונה ליב פוראבר, יי!.

* * *

אם להודות על האמת, מדובר בסה"כ בסוג של גרביים. בלי הקצוות שלהן. זאת אומרת, בעצם, גרביים עם דפיציט. בשוק בטח היו מוכרים אותם בזול, אבל האתרים הישראליים הפקיעו את המחירים. ואני, שזממתי מראש על לפחות 3-4 זוגות, התבאסתי.

מזל שיש את האתר האמריקאי. מזל שבדיוק היו הסיילים של הבלאק פריידי. מזל שמישהו היה צריך לדאוג לרווח הזה.

דאבל קליק, ארנק נשלף. כתובת למשלוח, הזמנה הושלמה.

עכשיו גם אני נהייתי מוטרדת, מה יהיה עד שיגיע המשלוחה?

האתר של בייבילגס היה סוג של חנות ממתקים עבורי, ועם האוכל בא התיאבון. החותלות האלו היו בדיוק מה שהארון של הגמדים היה צריך ואני, אישה טובה שכמותי, לא יכולתי להפקיר את הקרסוליים הפצפונים שלהם. 

"חפשי באיביי" המליצה לי חברה וירטואלית יקרה, פאשינסטית יודעת דבר ובעלת טעם משובח.

לבושתי הרבה אודה שלא היה לי מושג איך. למרות שצברתי קילומטראז' מכובד של רכישות ברשת, איביי תמיד הרתיע אותי. סוג של חור שחור כזה. עזבו אותי ממכירות פומביות, מיד שניה, ממוכרים אנונימיים. אני אומנם צרכנית כבדה ושופוהוליקית בהפרעה, אבל שמרנית למדי - שלם וסע, שגר ושלח. מה, עכשיו, להתחיל לחפש מכירות?

"לא הכל מכירות פומביות" הרגיעה אותי הפאשינסטית.

לא הייתי צריכה יותר מזה, בכל זאת צריך. אני לביאה של ממש, האמינו לי, מישהו צריך לחמם את הקרסוליים האלו.

אם חשבתי שהאתר של בייבלגס הוא חנות ממתקים, בא איביי והראה לי שהוא שוק סיטונאי. טירונית שכמותי, לא ידעתי מה לעשות עם כל התוצאות שהעלה החיפוש. דאבל קליק מקרי על אחת התוצאות ויצאתי לדרך.

"מה לא בסדר כאן?" ניסיתי להבין, "איך יכול להיות ש-12 זוגות חותלות נמכרים ב-1.99$?". הסתכלתי על התמונה שהציגה את מרכולתה הסינית של המוכרת, ממוספרת מ-1 עד 40. בחרתי את מס' 4, זוג בצבע שמנת עם פרחים צבעוניים, ולחצתי על המקש המתאים, רק כדי לגלות שאני נמצאת בעיצומה של מכירה פומבית שהיתה צפויה להסתיים שבוע מאוחר יותר.

אין מצב, יצאתי החוצה. יכולת דחיית הסיפוקים המינימלית שלי (אותה הורשתי, אחר כבוד, לגמדה) לא היתה עומדת בזה. צמצמתי את החיפוש ל-"buy it now" ועשר דקות מאוחר המבצע הושלם בהצלחה. עשרה דולר, 3 זוגות, וואן סייז, כמה פשוט. היום, הכל באינטרנט.

* * *

אחרי שבוע חיכתה לי בדואר מעטפה חומה. זוג אחד לה - אפור עם לבבות ורודים, זוג אחד לו – נייבי עם דוגמאות של מכוניות, וזוג אחד יוניסקס, מפוספס במוקה-תכלת-שחור.

תשמעו, זה שיחוק של ממש, החותלות האלו, נהנות מכל היתרונות הפרקטיים של הגרביונים אבל נוחות פי אלף ויפות כל כך. הן ממש דורשות חשיפה ונעלבות כשאני מכנה אותן ביגוד תחתון. הן הולכות מצוין עם כל דבר, ויש בערך זיליון דרכים ללבוש אותן.

ככה, נגיד, במקום רגליות (והן אפילו תופסות את הגרביים שמחליקות כל הזמן). 

אני ממש הלכתי על הקצה, ובבית בכלל לא טרחתי להלביש מעל עוד זוג מכנסיים.

המילואימניק היה מבסוט לאללה, יכולות הזחילה שלו השתכללו לכדי זחלן מירוצים ממש.

גם הגמדה העדיפה את האופציה הזו, במקום גרביונים "אמיתיים". 

היא גם נוחה ומשוחררת יותר וגם מפשטת את כל האדמיניסטרציה בדרך לשירותים.

הרווח הזה, זוכרים אותו? 

הוא ממש מזמין קריצה לאייטיז, ללבוש אותן מתחת למכנסיים... 

או מעל, so very Fame style (הנה, ממש כאן)..

  * * *

בערב חיכתה לי באינבוקס הודעה חדשה. המוכרת הסינית מהמכירה ההיא שמיהרתי למלט עצמי ממנה, בישרה לי בהתרגשות שהמכירה הסתיימה. ההצעה שהגשתי זכתה.

"איזו הצעה?" ניסיתי להבין, וגיליתי שבמקום לבחור דגם, הקלקתי "place bid". במקום לצאת החוצה, עשיתי "שלח".  12 זוגות חותלות חיפשו להם בית. ואני, אישה טובה שכמותי, לא יכולתי לעמוד מנגד.

* * *

למען ההגינות, אני חייבת לתת את הקרדיט לבייבי לגס, הן אומנם הכי יקרות, אבל הכי שוות. זה שהן הכי יפות, זה ברור. באתר שלהם אפשר למצוא קולקציות ממש, בנושאים שונים והמון דוגמאות, חלקן פונות במובהק לבנים (ומוכיחות שמדובר בפריט יוניסקס לכל דבר ועניין, על אפם וחמתם של היודל וטובות מחברותיי, שכיבדו אותי במבטים חשדניים וגבות שהורמו אל על). 

הן מצהירות על עצמן שהן עשויות כותנה אורגנית (אבל מיוצרות בסין, ממש כמו האחרות) והן באמת נעימות ורכות למגע ושרדו כביסה כחדשות.

שליישית האיביי נותנת פייט לא רע לבייבילגס. הן אומנם יותר סינטתיות (לא הצלחתי למצוא את ההרכב המדויק אבל זה לגמרי מרגיש ככה), אבל מפצות על כך בהיותן עבות ומחממות. הן גם זוכות לקרדיט המגדרי ומיוצרות בדוגמאות יוניסקסיות למדי (חלקן אפילו גבריות ממש!), אבל התבאסתי לגלות שמכביסה לכביסה הן מוציאות עוד ועוד כדוריות בד קטנטנות.

במפתיע, החותלות הסיניות התגלו דווקא כאחלה דיל. 100% כותנה, דקות-דקות אבל נעימות ומחממות ומתכבסות מצוין. הדוגמאות שלהן קצת מעפנות וקיטשיות, אבל כשהן משתלבות בתוך אאוטפיט צבעוני ואחיד מתקבלת תוצאה מוצלחת ומדליקה למדי. הנון היחיד הוא הגימור שלהן, סוג של מלמלה, שחיסל את הסיכוי שהמילואימניק ילבש אותן, אפילו כשמדובר בסטייל ניטרלי.

* * *

"17 זוגות?!" אמא שלי התפלצה כששטחתי בפניה את עלילותיי "מה הם צריכים כל-כך הרבה חותלות?"

לכן תסבירו לה שמישהו היה צריך לטפל ברווח הזה....