אדום עולה

נסענו לפסטיבל "דרום אדום", לראות את הפריחה.
"האביב כבר כאן" התפעל היודל, החזאי התורן שלצידי "16 מעלות בחוץ!" עלץ.
זה באמת היה יפה. מרבדים מרבדים של פריחה צבעונית, בצהוב, בסגול, בלבן. והמון המון ירוק שמח.
אבל האדום הזה, מהפנט.
קופץ החוצה, תופס את העין, מלא חיים.

 * * *

בחיים לא תתפסו אותי באדום, אבל דווקא בגזרת המיניסייז זה עובד נפלא.

הדומיננטיות שלו יכולה להיות מוצלחת למדי אם משאירים אותה בגדר זריקת צבע.

כל עוד שומרים על מינון נכון ושילוב מתאים בין הפריטים, שלא לגלוש לקולור בלוק,

מתקבלת תוצאה כיפית כזו, שמעלה חיוך על הפנים. 

נגיד, ככה, עם פולקה דוטס לבנות.

החולצה הזו מאולד נייבי, שנקנתה און ליין, נשכחה איכשהו בארון. 

אני לא ממצה מספיק את הפונציאל שלו, של האדום. 

חבל. למרות שהיא פושטית כזו למראה, הפולקה דוטס שלה לגמרי עושות את העבודה..

 אני מתה על נקודות. ופסים. יחד עם האדום הזה, זה יצא שילוב מנצח.

* * *

עצרנו לפיקניק של בוקר, ליד קיבוץ סעד.

התחיל להתחמם, הלחיים של הגמדים האדימו בעצמן. 

לא היינו שם לבד. שבת כזו מוציאה את כולם לטייל.

אבל היה שם מן שקט כזה, והשמש היתה נעימה. והאדום הזה, היה כל-כך יפה.

יכולתי להישאר שם כל היום. עם הפרחים והחיפושיות. להתחרדן בשמש, לתת לרוח לבדר את בלורית הזהב של המילואימניק.

* * *

המשכנו משם דרומה.

ה-check in של הפייסבוק מיקם אותנו בחאן יונס, פלסטינה, אבל אני יכולה להישבע שאנחנו היינו ב"שביל הסלט" בתלמי יוסף. זה חו"ל ממש ממול.

תחת הכותרת של "סיורים חקלאיים חוויתיים", "שביל הסלט" סוגר את כל הפינות ומזריק לווריד את כל האטרקציות האפשריות. התחלנו בחממת העגבניות.

"אמא, אין הצגה היום?" דרשה הגמדה לדעת, בעודנו יושבים ומקשיבים להסברים על ההבדלים בין סוגי העגבניות - הכתומות, הצהובות, המנומרות, האדומות הרגילות והאדומות המאורכות, שרי תמר. הסתובבנו בין השורות, טועמים. הבעלבוסטע שבי התפעלה בעיקר מהשלטים שנתלו בין הערוגות, ממתיקים סודות לעקרת הבית.

המשכנו משם לחממת צמחי התבלין והחסות ואחר כך עברנו לרקד בערוגת הגינה עם הגזרים. המבוגרים שבחבורה התפעלו מהגזרים בשלושת הצבעים, הגמדה דרשה לחולל את מחול "אליגזר והגזר". 

"אמא!" היא פקדה עלי, בעודי רוכנת לערוגה "משוך ימינה, משוך שמאלה".

אחר כך אפינו פיתות על הסאג', וטעמנו מן התותים ואיבדנו את עצמנו לדעת במבוך הפסיפלורה, רק כדי למהר ביציאה ממנו ולהספיק לחפור בשדה תפוחי-אדמה. 

לי, האמת, זה כבר הרגיש קצת איטנסיבי מדי, וארוך. אבל ננזפתי על-ידי הג'מעה שאני פארטי-פופרית. הקטנטנים אם תהיתם, היו בעננים. היה להם כיף, ומעניין וטעים. וצבעוני.

לסיום סיומת, בפרדס ליד השוקת, זהרה לה ערמה כתומה ובוהקת של תפוזים. ועוד שורות ארוכות של עצים מנוקדות בתפוזונים ולימונים סיניים קטנים, שהשחלנו על חוט ומחט. וגם יוני דואר, שהופרחו לאוויר.

 חזרנו הביתה עם קילו תפ"א מלאי בוץ, שתי שרשראות מתפוזונים סיניים (שכמה מהם נאכלו על-ידי המילואמיניק, שלא יכל להתאפק), חמישה גזרים לבנים שנשכחו בעגלה וחצי טון חול בנעליים.

תם הטקס.